בערב יום העצמאות שאל אותי השכן ממול אם אני מעוניין לקפוץ ולהכיר את מכוורת אופיר.
הוא לא ידע שרכשתי את הנחילים מאופיר אייל ושאני מכיר את הבחור, אך אני תמיד שמח ללכת לראות דבורים ועוד מכוורת מתקדמת כשלהם,
אז הסכמתי מיד.

ביקור במכוורת אופיר

למחרת בבוקר קפצנו יחד עם הבנים שלנו לאופיר.

המחזה שנגלה לפני כשהגענו למכוורת היה מדהים, מחסן ענק שבתוכו רודים את טונות הדבש שהם מייצרים כל עונה.

המחסן סגור מכול הכיוונים כדי שדבורים לא יוכלו להיכנס פנימה, מפיץ ריח מתקתק, חלות ושאריות דונג ישן נמצא בחוץ ונמס בחום השמש,

קומות מפוזרות מתחת לסככה המיועדות לשיפוץ ומסודרות ערמות ערמות,

כל זה גורם להתכנסות דבורים מהסביבה ורחש דבורים נמצא בכול מקום – התרגשות קלה אחזה אותי בדלת הראשית בכניסה למחסן.

בתוך מכוורת אופיר

בפנים חלל עצום ובו מסודרות שורות שורות של קומות עם חלות מלאות דבש, לכל עמודה מוצמד פתק למיקום הגידול (כך אייל יודע מה סוג הדבש: אם זה ממטע אבוקדו, הדרים וכו').

בצד השני של המחסן, קומות לאחר הרדייה עם רישום מדוייק לתפוקה ולתנובה מאותו איזור.

באחד החדרים הצדדים פגשנו את ישי אופיר, אבא של אייל.
ישי אופיר הוא זה שהקים והתחיל את השושלת המשפחתית לגידול דבורים ורדיית דבש.
הוא עמל באותו רגע על מכשיר לחתימת צנצנות דבש שבדיוק התקלקל.

משם לקחו אותנו לאולם צדדי גדול, בו הוא הציג לנו מכונה שהם יבאו מאוסטרליה רק שנה קודם ותפקידה למכן את תהליך הרדייה,

• משלב הסרת הדונג הנמצא על חלות הדבש ומונע מהדבש לצאת
• דרך הרדייה עצמה בצנטרפוגה עצומה אשר רודה את הדבש משני צידי החלה בו זמנית
• בסוף טיפול בדונג שהוסר לאריזה ושליחה למפעל ליצור דפי דונג חדשים לטובת חלות חדשות שהם יבנו.

מדהים.

מגדל דבורים

אייל הצטרף לסיור המאולתר שקיבלנו מאביו, הוא זיהה אותי ושאל לשלום הנחילים שהוא מכר לי…

קצת התביישתי לציין את כמות הדבש שאני הצלחתי לרדות מהכוורות שלי אחרי שראיתי את כמויות הדבש שהוא מפיק מכול כוורת,

אך בהתחשב בהתעללות שהעברתי את הדבורים שלי, הוא חייך ואיחל לי להצליח בעונה הבאה.

בין לבין התחלתי לשאול אותו שאלות מקצועיות וטיפים להמשך, מסתבר שההתנהגות שלי כלפי הדבורים,

גרמה לירידה משמעותית בתפוקת המלכה, במיוחד באותה כוורת שכרגע היא "חצי כוח" וכמעט התחסלה אך לפני חודש.

אייל הציע לי לנסות ולהחזיק את הנחיל עד הסתיו (איזור ספטמבר) ולהביא מלכה חדשה,

אם אצליח יהיה לי אולי סיכוי לשרוד עם הנחיל הזה את החורף ולהנות מהמשפחה הזו בשנה הבאה.

את תהליך החלפת המלכה לא ניסיתי מעולם ואני כבר מתרגש מהשיעור הזה 🙂

המשכנו לטייל במפעל וראיתי חלות בחצי גודל, התפלאתי, לא הבנתי מה מטרת החלות הקצרות הללו – הסתבר שהתשובה פשוטה יותר ממה שחשבתי,

חלה מלאה וחתומה משני הצדדים יכולה לשקול בין 2.5-3 ק"ג (וואהו , הלוואי עלי, רק מחכה לתפוקה שכזו…), ז"א קומה מלאה בדבש יכולה להגיע ל-25-30 ק"ג ולהרים משקל שכזה, זה דבר לא פשוט.

לכן ישנם מגדלים שמקצרים את אורך החלה ומניחים מספר קומות בחצי גובה, כך שהם צריכים להעמיס כל פעם קומה במשקל של 12.5 ק"ג , חכם, אהבתי.

דבורה, דבורים, דבורות

על כל קומה של אייל מוטבע שם המגדל "אופיר", אולי כדי שאייל ידע לזהות למי שייכת הקומה ולאיזה מגדל הוא צריך להחזיר במידה והוא רודה עבורו את הדבש

ואולי כדי שבשטח לא יהיו טעיות בין מגדלים ואולי סתם, לא יודע,

בכול אופן באחת הקומות שהיו פזורות במפעל אני מוצא קומה עם שם המשפחה של יגאל, המגדל שאיתו אני מתייעץ ושואל אותו המון שאלות בנוגע לדבורים,

הסתבר שאכן כן, הסתבר שיגאל מכר לאייל את שטחי המרעה שלו וכך אייל ממשיך להשתמש במיקומים, בשטחי מרעה ובקומות של יגאל – סגירת מעגל, איזה נחמד.

קומות דבש של מכוורת יניב בתוך מפעל הרדייה של מכוורת אופיר

לפני שחזרנו לכפר כדי להצטרף למתקנים ולחגיגת יום העצמאות,

אמר לי אייל כי את הקומות עם החלות לאחר רדייה אני חייב לאטום באופן מוחלט כדי שלא יצליחו לחדור אליו חיות (נמלים, עכברים וכו')

ובנוסף לכך, הוא מוסיף חומר מתמוסס אחת לחודש בתוך כל קומה וקומה שהוא מאפסן כדי להרחיק את עש הדונג מהקומות שלו – ועל הצרה הזו סיפרתי כבר…

קיבלנו כל אחד צנצנת דבש סמיכה ואייל ליווה אותנו לרכבים,

בדרך התפלאתי לצבע הדבש ולמרקם שלו ושאלתי אותו כיצד יצא כי הדבש שלו כתום סמיך ואינו שקוף ואילו הדבש שאני רדיתי הוא שקוף,

צלול וסמיך פחות – הסתבר שהיה לי אחל'ה מזל, הדבש שלי מהדרים טהור ואילו שלו זה דבש הדרים עם מטעי אבוקדו ולכן שלו סמיך יותר ואילו שלי צלול ועדין.

כיף, כיף, כיף – אני חוזר להמשיך לחגוג עם חיוך 🙂