אתחיל מהסוף – מסתבר שלהתעסק עם דבורים בלילה מאוד שונה מהתעסקות עם דבורים במהלך היום.

דבורות של יום הן לא דבורות של לילה

ואחרי שזה נאמר, אפשר להתחיל….

אורי, בעל הפרדס שלידו אני ממקם את הכוורות שלי, הודיע לי כי הוא מתכוון לרסס את העיצים שלו, עד כאן הכול נראה לי תקין.

לא קישרתי לרגע מדוע הוא מתקשר ומשתף אותי בלו"ז שלו לריסוס,

אך שניה אח"כ כשגם הוא הבין שאני כנראה לא יורד לסוף דעתו, הוא מיד הזכיר לי שהדבורים שלי הם בסה"כ חרקים מעופפים בדיוק כמו זבובים וכמו שאר מיני מזיקים,

ואם אני לא רוצה שגם הם יפגעו מהריסוס, כדאי שאזיז את הכוורות שלי מהמקום.

אומנם הריסוס מתבצע בד"כ בשעות הערב או הלילה, כשהאוויר קריר, אידוי נמוך ואין תעופה של דבורים בלילה,

כך שלא אמורה להיות פגיעה משמעותית במשפחה, אך כיוון שהכוורות שלי מאוד קרובות לפרדס ומכיוון שנתזים מהריסוס עלולים לעוף גם לכיוון הכוורת,
הציע לי אורי להזיז את הכוורות לתקופה של יומיים שלושה או לפחות להרחיק אותם מהפרדס כעשרה-עשרים מטר (איך מעבירים כוורת נכון) .

הזזת הכוורת לפני ריסוס הפרדס

טוב, כבר הרבה זמן שלא היתה לי סיבה טובה לבקר בכוורות, אז נסעתי לשם שמח,
פיזרתי עשן כמה שניתן, מיקמתי את משטחי העץ כעשרה מטרים רחוק מהפרדס,
אחזתי בכל כוורת וכוורת והעברתי אותם למיקום החדש. למחרת חזרתי למקום ועשיתי אותו הדבר רק בדרך הפוכה,
פיזרתי עשן והחזרתי את הכוורות עשרה מטרים חזרה.

בדיעבד, יכולתי להשאיר את הכוורות כבר במקום החדש, במיוחד שהמקום שהנחתי אותם לא היו בתוך שטח מעובד וגם לא הפריעו לאף אחד…

אך כנראה שבאותם רגעים חיפשתי סיבות להתעסק עם הדבורים – יותר מאשר לחשוב מה נכון להם….אבל זה כבר לפוסט אחר.

עשרה ימים לאחר מכן, במוצאי השבת, מתקשר אלי אורי בהתנצלות ועידכן אותי שלמחרת בבוקר יום ראשון, יגיע הטרקטור ריסוס בשנית ויש להעביר את הכוורות בדחיפות.

בדרך כלל בעל הפרדס או בכלל בעל האדמה שמציבים לידו כוורות מעוניין לשמור על קשר עם מגדל הדבורים, כיוון ששניהם תורמים אחד לשני,

הדבוראי מספק לחקלאי דבורים להאבקה (ושיפור תנובת העצים) והחקלאי מספק לדבוראי כר פורה של פרחים,

וכך מצאתי את עצמי נוסע בלילה לכיוון הפרדס אל הדבורים שלי להרחיק אותם מהפרדס ומהסיכוי להינזק מהריסוס שיהיה למחרת.

העברת כוורת בלילה

פה מתחיל הסיפור שלי – בלילה הדבורים פועלות בתוך הכוורת.

כיוון שמעוף הדבורה תלוי מאוד באור השמש ובניווט בעזרת השמש לכוורת וחזרה,

בלילה הדבורים לא יוצאות לחיפוש אחר פרחים וצוף אלא דואגות לפנים הכוורת, לניקוי, איטום, האכלה ועוד,

לכן כל הדבורים נמצאות בכוורת עצמה או בפתח הכוורת ואין חשש לאיבוד דבורים כמו שיכול לקרות כשמבצעים העברה של כוורת במהלך היום.

ידעתי שהדבורים אינן עפות בלילה וכיוון שידעתי שכולן בכוורת או בפתח הכניסה, ידעתי שאין צורך בשימוש בעשן וגם לא ראיתי כל צורך בלבישת חליפת מגן מלאה אלא רק כפפות. ניגשתי לכוורת מאחור הרמתי אותה בעדינות והנחתי אותה במיקום החדש.

בנתיים הדבורות שאינן רואות בלילה, אך הרגישו את תזוזת הכוורת שלהם התחילו לזחול לכיוון הידיים שלי, בזמן הזזת הכוורת השניה הרגשתי שחלקן זוחלות עלי וניסיתי לנער אותם, הניעור הזה רק עיצבן אותן ואחת מהן אף הגדילה להתעצבן והחליטה לעקוץ אותי.

עקיצת דבורה

כיוון שאני דבוראי ותיק (בכול אופן הייתי בטוח שאני יודע הכול) לא התרגשתי, החלטתי להתרחקת מהכוורת,

לתת לדבורות להירגע כמו שאני עושה תמיד כשהדבורות קצת כועסות עלי – לתת להן לחזור לכוורת אחרי שאני מתרחק קצת מהמקום ולהמשיך ולהעביר את הכוורת השלישית….
הבעיה שלא חשבתי עליה היא שבלילה הדבורות לא רואות כלום ולכן הן לא עפות,

הן ממשיכות לזחול וכל צעד שלי רק הרגיז אותן יותר ויותר ואני מרגיש כי עוד אחת ועוד אחת מחליטות לעקוץ אותי.

באותו רגע ההתרחקות הרגועה מהכוורת הפכה כבר לריצת אמוק וכמות העקיצות גדלה מחמש-שש עקיצות
לשמונה-עשר עקיצות, ברגליים, ביד, אחת בצוואר, אחת בבית-השחי….

אם מישהו מהצד היה מצלם את המחזה הזה, הוא היה רואה אדם שרץ בתוך פרדס, מנופף את הידיים שלו לכל עבר,
צועק ומקלל בטירוף עם כול עקיצה ומנסה להתנער ולהשתחרר מלפיתה דימיונית.

רצתי לאוטו, הנעתי וברחתי משם, שתי כוורות נשארו במקום מתוך הארבעה ששם,
בדרך עוד הרגשתי דבורה שזחלה במעלה המכנס והשאירה לי עקיצה קרוב מאוד ל….

הגעתי הביתה מפורק, אישתי שראתה אותי לא הבינה מה עובר עלי,

סיפרתי לה שהדבורים החמודות שלי החליטו לתקוף אותי, למזלי היא הומיאופטית בחסד, זכיתי מיד לטיפול עזרה ראשונה (טיפות Apis) .

למחרת הרכב שלי נראה כמו בית עלמין של דבורים טועות,
מסתבר שעל הבגד שלי היו עוד דבורות שזחלו לריפוד ובלילה, בקור, הן פשוט מתו.

הסוף שלי עם דבורים

העקיצות כאבו באותו רגע וקצת אחרי, לא נורא, עם זה יכולתי להתמודד, אבל למחרת בבוקר התחלתי להתנפח……

כל מקום ומקום שנעקצתי בו הגוף התנפח בצורה מפחידה.
הקרסוליים שלי שזכו להכי הרבה עקיצות כאבו בטירוף, הלכתי בקושי ולנעול נעליים היתה משימה בלתי אפשרית.

באותו שבוע הלכתי לעבודה עם סנדלים. נראיתי כמו שרייק המפלצת הירוקה.

ואז הגיע הרגע שממנו חששתי,

בעצב רב – הרומן שלי עם הדבורים מסתיים

כל אותו שבוע, כאוב ומנופח לא הסכמתי לחשוב על דבורים או להתעניין לשלומם.

כשאורי התקשר להודיע לי שאפשר להחזיר את הכוורות חזרה למקומם, הצעתי לו שאולי פשוט אשאיר אותם במקום החדש שלא נצטרך להזיז אותם כל פעם…..

לא רציתי לומר לו שאני שונא את הדבורים שלי ואני לא רוצה לראות אותם יותר.

זה היה שבוע קשה, ביום העקיצות כאבו בלילה המקום גירד, כמות כזו של עקיצות ובפרק זמן כל כך קצר, פירק אותי.

הסיפור שלי יכל להסתיים כאן.

למזלי ולמזל הדבורים שלי, התקשר אלי בוקר אחד יוסי וסיפר לי כי הוא התחיל להוסיף קומות לכל המשפחות שלו וכי עכשיו התקופה של הפריחה ואפשר להתחיל ולהרחיב את הכוורת.

את זה לא הייתי מוכן לפספס והחלטתי לחזור לכוורות…..

כן, למדתי לקח ולקחתי את חליפת הדבורים לתופרת לשיפורים, אבל זה כבר בפוסט אחר.