רדיית דבש

אחרי הרדייה הרגשתי בעננים, יש לי דבש, הילדים ואני מרגישים שכל העבודה השתלמה וכול מי שטעם ציין שהדבש שלי ה-כ-י מתוק שהוא טעם אי-פעם

אני לא בטוח אם זה בגלל שחילקתי לכולם צנצנות או בגלל שכל כך התרגשתי ולא רצו להעליב אותי…. בכול אופן, הייתי מאושר.

אך דבר אחד הרגיש לי לא נכון – כדי לרדות דבש הייתי צריך לבקש מאורי טובה וגם אילצתי אותו לחכות לי עד שהצלחתי להשיג צנצנות מה שגרם לעיכוב והרגשה של חוסר נעימות,

סיפרתי את זה ליניב שמדריך אותי ומלווה אותי בכול השלבים שלי בתחביב החדש והוא הציע שאקח מהמחסן שלו מכונת רדייה ידנית ישנה, שהוא השתמש בה לרדות את החלות הדבש עד שהוא הפך למגדל גדול ורציני

מכונת רדיית דבש ידנית

נסעתי אליו כולי מתרגש, מה? פתאום אהפוך מסתם חובבן למגדל רציני? תהיי לי מכונת רדייה משלי….וואהו .

נסעתי ליניב לאסוף אותה.

עכשיו הייתי מופתע ונרגש בו זמנית – פתאום יש לי מכונה לרדיית דבש !!!

כל מה שאני צריך עכשיו, זה לנקות אותה ולנסות אותה בהזדמנות הראשונה שאוכל.

זהו – מה שנותר לי זה לחכות לדבורים שיאגרו.