נתחיל מהסוף – הלכתי בשבת לבית הכנסת לומר הגומל….אבל הדרך לשם היתה כואבת.

איסוף נחיל

הכול התחיל כשהתקשר אלי חקלאי, המטפל במטע זיתים ולאחרונה הוא גילה כי כוורת ענקית שהתנחלה לו על ענף אחד העיצים,

כל כך כבדה, שגרמה לשבר הענף ואם לא יגיע מישהו לפנות אותה, היא תקרוס ותתרסק על הארץ.

נחיל דבורים ענק

כשהגעתי לשם התרשמתי מאוד מהגודל העצום של המשפחה שהתמקמה שם, הנחיל ממש לא נחיל, אלא משפחה שכנראה כבר

מעל חצי שנה נמצאת במקום, גודל החלות שהם הספיקו לבנות בגובה של 70-80 ס"מ והמשפחה צפופה ומלאה. וואהו.

מיד הוצאתי את הטלפון הנייד והתחלתי לצלם………
——————-

—————-

אבל עשיתי טעות, טעות איומה  😯

הראשונה – הגעתי לביקור בחולצה צהובה צעקנית (חולצת DRI-FIT) שאולי מתאימה לריצות, אך הצבע כנראה פחות ידידותי לדבורים

והשניה והעיקרית – באותו יום תכננתי פגישה עיסקית והתגלחתי כולל אפטר-שייב ומי שיודע ומי שלא שישים לב, הדבורות רגישות מ א ו ד  (!!!!)

לריח וכאשר התקרבתי כשעלי ריח בושם חזק לכוורת, בזמן הצילום ועוד לפני שבכלל התכוונתי להתחיל לעבוד או להתמגן בלבוש הולם….

הדבורות קפצו עלי והתחילו לעקוץ אותי באיזור הפנים.

כל מגדל דבורים מתחיל יודע, שכשהדבורה הראשונה עוקצת אותך, מיד אחריה יגיעו עוד דבורות, כאמור הדבורות מתקשרות בינהן בעזרת ריח

והעקיצה משחררת ריח הדומה לבננה בשלה\רקובה, המסמן לשאר הדבורות בכוורת על מצב הגנתי וכולן הולכות אחרי הריח ועוקצות.

 

אז בלי הרבה לחץ, מיד הסתובבתי והתחלתי להתרחק מהכוורת, לכיוון הרכב, להתלבש ולפנות את המשפחה, אבל לדבורות כנראה היה

תכנון אחר, כיוון שאחרי הראשונה הגיעה השניה והשלישית ואני מוצא את עצמי מותקף בעקיצות דבורים בפנים, בעורף, בצוואר, בראש….

מהליכה עברתי לריצה שהסתיימה במרחק של 50-70 מטר מהכוורת, עד שהפסיקו הדבורות לעקוב אחרי.

 

לא מרגיש כל כך טוב….

שניות בודדות לאחר מכן, הרגשתי סחרחורת וניגשתי לרכב לשתות קצת מים ולרענן את עצמי.

הגעתי לרכב, פתחתי את דלת הנוסע, התיישבתי על הכיסא, וניגשתי לשלוף את בקבוק המים שהיה על הרצפה ברכב.

החום, האדרנלין וכמות העקיצות (ספרתי אח"כ 20 עקיצות) כנראה הכריעו אותי, כי מה שאני זוכר לאחר מכן,

זה אותי שוכב על הרצפה על המדרכה שליד הרכב, דלת הרכב פתוחה לרווחה, בקבוק המים עדיין על רצפת הרכב ואני

אפוף בשניות הראשונות, לא מצליח להבין מדוע אני שוכב על הקרקע.

מסתבר שאיבדתי את ההכרה, לקח לי עוד כמספר דקות שנראו לי כנצח להתרומם, הקאתי את ארוחת הבוקר שלי,

במזל בעל המטע בדיוק חזר וראה אותי לבן וקצת מעורפל חושים.

אמרתי לו שנעקצתי וכיוון שהוא עצמו אלרגי לדבורים, הציע לפנות אותי מיד למרפאה.

לא אלאה בפרטים – אלה היו יומיים נוראיים.

התנפחתי למצב שלא הצלחתי לפתוח עין אחת, הראש זמזם וכאב ובמשך יומיים וכול מה שרציתי זה לישון.

 

אחרית דבר

אני עדיין מחכה לתור לבדיקת אלרגיה, למרות שהרופא טען שזו כנראה לא אלרגיה לדבורים, כיוון שאלרגיה בדרך-כלל מתבטאת

בחסימת דרכי הנשימה וכנראה כל התופעות נבעו מכמות העצומה של ארס דבורים שהגוף חווה יחד עם החום ששרר בחוץ

האדרנלין שהגוף חווה והמקומות בהם נעקצתי (ברקה, בראש, בגבה מתחת לעין ועוד…).

אז,

הלכתי בשבת לבית-הכנסת לומר 'הגומל' ואין מכל הנאמר לעיל המלצה להתנהלות רפואית או שניתן להבין מהפוסט כי אפשר לא להתייעץ

עם סמכות רפואית במקרה של עקיצה.

 

רק תיזהרו ואני……את הלקח שלי למדתי .

 

נ.ב.

חבר מהקבוצת מגדלי הדבורים אסף את הנחיל ונהנה ממנו מאוד, אולי ישלח לי צנצנת דבש בעונה הבאה  😉