רמב"ם המועצה הרפואית לבריאות האדם, אלרגיה לדבורה
מי שעוקב אחרי אחרי הפוסטים בטח זוכר שלפני מספר שנים נעקצתי ממספר דבורות שגרמו לי לאבד את ההכרה, בפוסט ההוא שדיברתי על גילוי האלרגיה שלי החלטתי לא להתרגש יותר מידי ולהמשיך ולגדל דבורים.
עם השנים האלרגיה החריפה עד שלאחרונה ממש קרה ארוע שהלחיץ אותי מאוד והחלטתי ללכת למרפאת אלרגיה ברמב"ם.
לא היה פשוט לקבוע תור וגם לא היה פשוט לקבל אישור מהמרפאה (טופס 17 וכו'),
לא ארחיב ואשעמם אתכם בביוקרטיה הישראלית, אבל את הדו-שיח שהיה לי עם הרופא אשמח לשתף:
ביקור רופא
לאחר זיהוי מסתכל הרופא על בדיקת הדם שעשיתי ורואה את רמת האלרגיה שלי ושואל אותי,
רופא: יש עליך מזרק אפיפן?
אני: יש לי מזרק אבל הוא בבית, אני לא רגיל ללכת איתו
רופא: אני מצטער אבל לא אוכל לעזור לך
אני: מה? למה? למה לא?
רופא: אם אתה לא דואג לחיים שלך, למה שאני אטרח
אני: אה?! מה?!
רופא: אתה באלרגיה מסכנת חיים, אתה מסתובב בלי מזרק, אתה יכול לצאת מפה אחרי טיפול ולחטוף התקף אנלפילקטי, אני לא רוצה לקחת אחריות על החיים שלך, בטח אם אתה לא לוקח, לא מוכן לטפל במטופלים כמוך, שלום!
אני: מסכנת חיים? על מה אתה מדבר?
רופא: לא הסבירו לך את תוצאות בדיקת הדם שלך? לא אמרו לך שאתה אלרגי לדבורים?
אני: כן אמרו, וגם ביקשו שארכוש מזרק בגלל זה
רופא: זה לא שעושים לך טובה, אתה באלרגיה מסכנת חיים!!!!!
אני: באתי בשביל לעשות טיפול חיסוני לעקיצות דבורים, כל בית חולים שהתקשרתי אמרו לי שאין להם תורים לחצי שנה הקרובה.
רופא: תקשיב לי טוב, אתה בסכנת חיים. אני קובע לך תור דחוף. תחילת הטיפולים בעוד שבועיים, אם בעוד שבועיים אתה מגיע לכאן בלי מזרק, אני מבטל את התור ואתה מוזמן לזלזל בזמן של מישהו אחר. זה ברור לך???
אני: ……….
חיסון לעקיצת דבורה
התהליך שהכינו אותי פשוט בעיקרון.
בשלב הראשון מתקיימים 5 ימים אינטנסיביים, בהם מקבלים 4 זריקות כול יום,
בין כול זריקה לזריקה הפסקה של חצי שעה-שעה, כדי לראות איך הגוף מגיב.
עם כל זריקה מעלים את המינון, עד שביום החמישי מגיעים לסף של שתי עקיצות דבורים.
בין הזריקות נמצאים בהשגחה כדי לוודא שלא לא מפתחים איזו אלרגיה או תגובה אלרגנית
(ולא מסתובבים או הולכים לקנות אוכל או כול דבר אחר)
רגע, מגרד לי
סיפור משעשע (או שלא) ליום השלישי לחיסון.
לאחר הזריקה השניה, הרגשתי גירוד באיזור בית השחי והאחות שראתה אותי באי-נוחות,
באה לבדוק מה שלומי. כיוון שהייתי צרוד (מצונן מהבית) עניתי לה בנשימה חורקת שהכול בסדר קצת אי-נוחות.
היא לא ראתה את זה ככה,
מיד הזעיקה את האחות השניה ורופא, לקחו אותי לחדר אשפוז והורידו לי את החולצה לראות את הפריחה,
עוד רגע הייתי חוטף מכת חשמל או התקף לב, איזה לחץ…….
מזל שאמרתי להם שאני מצונן מהבית וסתם החולצה לא ישבה טוב, הייתי בטוח שידחפו לי אפיפן או משהו.
מסקנה תבואו עם בגדים נוחים, זה עלול לעלות לכם בזריקות מיותרות וצעקות מהצוות הרפואי 🙂
השלב השני, תחזוקה
לאחר 5 ימי אשפוז יום בביה"ח, יש לבוא לזריקה אחת לכמה שבועות, כאשר המרחק בין זריקה לזריקה גדל. בהתחלה אחרי 3 שבועות, 5 שבועות ואז אחת לחודשיים, למשך 5 שנים
(כנראה עוד יהיו לי סיפורים מהמרפאה בשנים הקרובות)
זהו, זה בגדול המצב.
יש טיפול וורואה לבצע בימים אלו, אז לא לשכוח להכניס מקלות ולהוריד קומות אגירה אם עדיין השארתם.
בהצלחה,